פרק 4
היא עצמאית ואני סמרטוט

"היא רוצה שאני אשמור על הילדים, והיא מביאה כל מיני בנות שיעזרו לה. אין לי את הפינה שלי, אני צריך לחזור מאוחר ואם אני צריך לשמור על הילדים במקביל אז אין לי אפשרות להסתובב בבית. היא עושה הכל בסלון כי אין לנו חדר עבודה ואין לנו ארונות ומחסן לאחסן את הכמות הזאת, אז כל הסלון הופך להיות מחסן, ואני הסבל.."

דסי היא יצירתית מאוד. מוכרת ערכות נגרות לסדנאות, יש ביקוש גדול למה שהיא עושה.

פונים אליה מרכזי גנים ומתנ"סים מכל הארץ.

היא עלתה על צורך מאוד גדול, והפניות זורמות, ברוך השם, אבל משהו תקוע.

 .

הם נכנסו לחדר. זוג עדין, חייכן ומאיר פנים.

היא התחילה לדבר. הרגשתי שהיא קצת אבודה, משהו ישב עליה.

"האמת שבעלי לא הבין למה הוא הגיע" היא היתה קצת חמוצה

"אז אם אפשר שהפגישה תהיה מועילה גם בשבילו, והוא לא ירגיש שעשה את הדרך לחינם"

"למה הגעת לפגישה?" שאלתי אותה

"כדי לקדם את העסק שלי" ענתה כמו מובן מאליו

"אוקיי, אז זאת המטרה"- אני מסמנת את אזור היעד- "ובזה אני מתמקדת. אם הוא לא ירגיש שהגיע לחינם זה בונוס"

ראיתי אותו זז קצת באי נוחות על הכסא

אז פניתי אליו

"מה המטרה שלכם?"

"שאם היא כבר עובדת, שתרוויח נורמלי ולא תבזבז את הזמן"

"מה היעד? מה המספר?"

"כרגע אם היא תרוויח עוד 4000 זה יפה מאוד"

בחודש האחרון היא דיווחה לי שהיא סגרה את החודש ב37 אלף ברוטו ויותר מ15,000 נטו, ניסיתי להבין למה הציפיה שלו ממנה כ"כ נמוכה? אבל שתקתי והעברתי אליה את השרביט.

"כן, זה גם היעד שלי" היא ישרה קו והמשיכה ברצף:

"יש הרבה דברים שהם לא משתלמים כמו ערכות מעץ למשפחות קטנות. אני עובדת על זה המון ובסוף מוכרת אחדים. נתקע לי מזה הרבה מלאי בבית שמעצבן, לעומת הזמנות גדולות שאת מזמינה סחורה ומוציאה ולא נתקע לך בארון בבית. בהזמנות הבודדות את צריכה להכין 10 בשביל שיקנו ערכה או שתיים.."

היא עצרה לרגע כדי לקחת נשימה והמשיכה:

"וגם את יודעת, יש חודשים שאני מרוויחה הרבה ויש חודשים שממש קצת ואנחנו מטורללים מזה"

הוא התערב "אני רוצה לדעת בתחילת חודש כמה נכנס, על כמה אני יכול לבנות".

הסתכלתי על שניהם "אין לכם אינדיקציה משנה שלמה?"

הם שתקו

"אוקיי, בואו נתחיל"- החלטתי שזה הרגע להתניע

אספתי נתונים וצללנו לאקסל, שמנו את כל המספרים, תמחרנו הכל אחרת, חישוב ההוצאות נהיה פשוט וקל, כי הטבלה עושה את זה אוטומטית.

כשרואים מספרים על אקסל של תחזית עסקית פתאום אפשר להבין מה חסר, מה צריך, איך קוראים לכל דבר

הרגע הזה שאנשים רואים את העסק שלהם ואת הפוטנציאל שלו מול העיניים, הוא רגע שאין לו מחיר.

אז בנינו תפריט מחדש וחבילות

ואם בחודש האחרון נשאר לה מ37 אלף 15 אלף

בתפריט החדש הגענו ל23 אלף רווח מאותה חבילה.

תוך כדי הבנו שחסר לה במגוון והיא חייבת להוסיף לקולקציה לפחות עוד 5 דגמים.

כי לקוח מרוצה הוא לקוח חוזר, ואם אין לה להציע להם את הדבר הבא או כמה דוגמאות לכמה גילאים, היא אינה יכולה להגדיל להם את ההזמנה וגם מפספסת הזמנות חוזרות מאותו לקוח.

ואם היא רק תוסיף עוד אופציות, אפילו בהנחה שרק 20 אחוז מהלקוחות יסגרו ערכה נוספת, היא מגיעה בשנה לעשרות אלפי שקלים יותר.

חישבנו כמה שעות עבודה דורש ממנה כל דבר.

הבנו שהיא חייבת להוסיף שירות של מדריכים ומדריכות מטעמה למוסדות שרוצים מפעילה חיצונית, כי כשאין לה את האופציה מזמינים סדנא מקולגה שבאה ומפעילה בשטח.

הוא היה שותף פעיל והעלה פתרונות מצוינים לשליחויות, לאופציות של מפעילים וכו'

אבל אז פתאום הוא זרק משפט: "אבל היא צריכה להכיר את הכוחות שלה, אין מצב שהיא לוקחת הזמנה ליותר מ70 ילדים"

"למה?" -שאלתי- "שם הכסף הגדול, וזה מסדר אתכם כמה חודשים קדימה" הצבעתי לו על האקסל.

"תקשיבי" הוא אומר "הוצאנו הזמנה לפני חודש ל300 ילדים. את יודעת מה קרה לה? איזו נפילת מתח יש אחרי כל הזמנה כזו שיוצאת?"

"מה זה דורש ממך?" פניתי אליה. היא ישבה סמוקה והוא ענה במקומה

"היא רוצה שאני אשמור על הילדים, והיא מביאה כל מיני בנות שיעזרו לה. אין לי את הפינה שלי, אני צריך לחזור מאוחר ואם אני צריך גם לשמור על הילדים במקביל אז אין לי אפשרות להסתובב בבית. היא עושה הכל בסלון כי אין לנו חדר עבודה ואין לנו ארונות ומחסן לאחסן את הכמות הזאת, אז כל הסלון הופך להיות מחסן, ואני הסבל. לקפל להרים להוריד לשמור להרחיק את הילדים ואני צריך גם שבוע לפני ואחרי לשטוף את הבית, לעשות כלים וכביסה ולסכם עם בייביסיטריות למינהן… והיא בלחץ, נופלת למיטה וההזמנה יוצאת מאוחר…"

פתאום היא מתערבת

"מה אתה רוצה, שאני לא אעבוד? שאני יכולה לעשות הכל לבד? אני אומרת לו אולי נקנה מדיח, אולי נביא עוזרת בשוטף שלא נצטרך כל פעם לחפש משהי, אולי נשכור מחסן, אולי נעבור לדירה גדולה יותר עם חדר נוסף…

אבל הכל הוא אומר לי קודם כל שייכנס מספיק כסף ואז.. אז אני עובדת כמו לא יודעת מה בשביל להביא את הכסף

והוא מתעצבן שזה נופל עליו"

"ומי יכסה את המינוס?" הוא שואל "את דואגת גם שהאשראי לא יחזור ולא יחרוג? או רק מוציאה וזהו. כי צריך…"

"אין לי אחסון נורמלי, אז על כל כמות של ערכות אני צריכה להתרוצץ. אין לנו רכב אז אני על כל דבר שחסר יכולה לחפש בוקר שלם ב3 חנויות, אין צהרונים אז אני עם הילדים מ13 וחצי, אז איך בדיוק אני יכולה לעבוד? זה נראה לך נורמלי????"

הסתכלתי עליהם. ראיתי שהם פתאום הקשיבו לעצמם.

אז שתקתי. מחכה מהם לפיתרון

ואז הוא אומר "תראי, אני מבין שצריך לעזור. ואני מבין שאין לה תנאים ואי אפשר ככה, אבל לדעתי זו בעיה של חוסר התארגנות וסדר"

"אתה חושב שאם אתה היית עושה את זה, היית עושה את זה יותר טוב?"
"לא הייתי עושה את זה בחיים. יש לה מלא רעיונות והיא יצירתית, והיא מכלום מוציאה יצירות פאר…" פתאום הציצו גם קורת הרוח וההערצה

"אז היא צריכה את עזרתך" אמרתי בשקט 

הוא לא נשאר חייב: "אני עוזר. תאמיני לי, אני עוזר הרבה"

"תבינו" ניסיתי לייצר שביל חדש "היא צריכה את העזרה לא בשטיפה ולא בשמירה ולא בסחיבה, היא צריכה את עזרתך שתהיה המנהל שלה"

"אוי ואבוי, את יודעת כמה פעמים אמרתי לה לעשות דברים והיא התעצבנה? הנה היא, תשאלי אותה"

"זה לא מנהל. זה מפקד"- עניתי במקומה

"אז מה זה מנהל?" הוא שואל בכנות

"מנהל זה אחד שדואג לתנאים נאותים עבור העובדים שלו, שדואג לעזרה כנדרש,

הוא אינו עושה בעצמו, אלא מוצא פתרונות ומאציל סמכויות. הוא גם מנהל את החשבון ודואג לכל הנושא הכספי.

ואם יש לו עובד משמעותי ויצירתי, הוא ממש לא אומר לו איך לעבוד ולייצר כי הוא אינו רוצה לקצץ לו את הכנפיים. הוא סומך עליו, מאמין בו ונותן לו את כל התנאים על מנת שהוא יוכל להפיק את מירב התועלת.

והוא יעשה הכל שהעובד הבכיר שלו ירגיש טוב, וישמח לעבוד אצלו"

ראיתי שפתאום הוא מזדקף, המושכות חזרו לו לידיים. המנגינה השתנתה באופן מפתיע:

"תראי, אנחנו 5 ילדים בדירה מאוד קטנה. כבר ראיתי דירה שמתאימה מאוד. 2 מפלסים,

יהיה לה שם חדר עבודה, כניסה גם מבחוץ לעובדות,

זה בסה"כ דורש מאיתנו עוד 2000 משכנתא בחודש

יש לנו משכנתא ממש קטנה של 1000 ש"ח

ואין לנו הלוואות ויש לנו גם כסף בצד לשלם את המשכנתא של השנה הראשונה.

אני יודע, העסק שלה טוב. קודם שהיא תביא עבודות של 70/80 ילדים, אני אראה שהעסק מתייצב. 

אנחנו נקנה דירה עוד שנה ואז נוכל לקחת הזמנות גדולות"

"אבל חבל לי לא לקחת הזמנות גדולות" היא אומרת נואשת

"אני חושב שאת צריכה להכיר את הכוחות שלך" הוא עונה לה.

"אפשר רגע?" אני מתערבת

"אי אפשר לכוון את ההזמנות לגודל של 70/80 

אם אתה פונה לקהל יעד הקטן רב ההזמנות בין 15 ל40 נכון?"

"נכון" הוא מהנהן

"אם אתה פונה לגדולים, רב ההזמנות מ150 ומעלה

אז להגביל אותה על 70, אתה משאיר אותה בזירה של הקטנים"

"אתם שכירים, נכון?" אני ממשיכה ושואלת אותו

"כן"

"אז יש הבדל מאוד גדול בין להיות שכיר לעצמאי.

שכיר- הבוס עשה בשבילו את העבודה, חילק לו את הזמן, למד מה מתאים לכל עובד, חילק את התפקידים בצורה הגיונית, דאג לסדר פעולות ולייעל את העבודה. ולכן אתה עובד אצלו והוא מרוויח עליך.

אבל עצמאי צריך ללמוד על עצמו לחלק את הזמן, להבין מה מתאים, במה הוא צריך עזרה, איך לחלק נכון תפקידים, לדאוג לסדר פעולות נכון.

זה קורה ע"י נפילות, הסקת מסקנות, שיפור וייעול

הנה דוגמא:

ניקח את הסיפור של ההזמנה של 300 הילדים

אם היא היתה לוקחת נהגת/מונית צמודה ביום של הקניה, כמה זה היה חוסך?

אם היא היתה לוקחת בייביסיטר מ1:30 ליומיים בחודש/ מכניסה את הקטנים לצהרון 

אם היא היתה מקבלת עזרה בניקיון בלסדר אח"כ את הבית וכח עזר חרוץ שיעלה וירד ויסחוב ויאסוף ויחזיר וירים

כמה זה בכסף??

עשינו חשבון

הם בהו בי המומים.

הורדתי את כל ההוצאות שרשמתי בפניהם.

והיא עדין הרוויחה פי 5 יחסית לשעה לעומת הזמנה קטנה.

הם ממש שתקו.

"וואהו" פתאום הוא אמר.

"אז מה את ממליצה?"

"אתה המנהל. אתם רוצים שהיא תעבוד? מה אתה מציע לעשות"

"אני מציע שדבר ראשון נרשום אותם לצהרונים

ועד שנסגור על הדירה ונעבור ונסדר יש כמה חודשים טובים

שבהם נלמד לקחת עזרה כי לעבוד קשה זה לא חיסכון"

חייכתי לעצמי. הוא מנהל טוב.

"יש עוד משהו שאתם חייבים לעשות: לפתוח חשבון נפרד לעסק ולהוריד משכורת. לא לשגע את הבית

וגם אם נכנס יותר, לשמור לחודשים הבאים"

"יש לנו חשבון שלה בפועלים, רק צריך לעורר אותו"

"ולעשות שם ויזה" הוספתי "כי אי אפשר להשתמש באשראי של הבית"

עכשיו הוא כבר לקח את הדפדפת הצהובה שהיתה על השולחן והתחיל לרשום במרץ.

אבל פתאום הוא הקפיץ אותה

"אולי נהפוך את המפלס למעלה למקום של חוגים לילדים?"

"לא, אני לא רוצה" היא נזעקה

"למה? הורים ממש מבקשים" – הוא נכנס חזק לעניין

"זה עוד עסק ועוד כח אדם" הסברתי לו

"וכי דסי לא בדיוק אוהבת להדריך ולהפעיל קבוצות.

זה ידרוש ממכם לנהל משהו חדש.

קודם תרוויחו יפה מהנישה הזאת,

אם תחליטו אח"כ שמתאים לכם להתפתח.. בבקשה.

כרגע תהיו כאן ועכשיו, תתמקדו בזה"

"בסדר" הם הנהנו                                             

עשינו סיכום

ולפני שיצאנו הוא זרק משפט "את בטוחה שזה לא יפול עלי?"

"אתה המנהל, אתה תקבע"

נפלו לו באותו רגע הרבה אסימונים

והלב שלי נשא תפילה שהם לא יחזרו לדפוס הישן והפחות טוב.

ניתן לשלוח למייל תגובות ושאלות בקשר לנושא בעלי והעסק שלי

< להרשמה לקבלת הפרקים במייל/וואצאפ לחצו כאן >

כל הזכויות שמורות//מהדורת ביקורת