פרק 2
לא יכולה איתו ולא יכולה בלעדיו

חני היא אישה מסודרת וחרוצה. עובדת קשה, מומחית בתחום עיצוב האופנה בצפון הארץ. הלקוחות שלה אוחזים ממנה עולמות, היא מעצבת ותופרת שמלות ערב ומלמדת קורסים של עיצוב ותפירה. בקלות נוכל לומר שהיא אוטוריטה בתחומה.

הכל מתוייק ורשום אצלה בדפים מסודרים, היא יודעת מה היא רוצה להספיק בכל יום, ויש לה קצב משלה. כשחני מארגנת דברים זה עד הסוף. הכל בשיקול דעת ובהתארגנות מוקדמת, היא פחות גמישה, החיים אילצו אותה לעגל פינות אבל היא ממש אינה אוהבת את זה.

קשה לה כשלקוחות אינם מדייקים או אינם מגיעים בזמן. היא מרגישה שזה לא מכבד אותה וגם לא אותם. היא משקיעה שעות בבחירת הבדים, בהכנת הגזרות ובתפירת השמלות. העבודה שלה מדויקת וגוררת תגובות התפעלות בכל פעם מחדש. כחלק מהDNA שלה היא צריכה שהכל יהיה מתוקתק וברמה גבוהה וחשוב לה להתייעץ לפני שהיא פועלת. היא רוצה וחייבת להבין מה צריך להשקיע ולמה הכל כל כך יקר?

הם נכנסו והתיישבו
ברכתי אותם לשלום
הוא היה נינוח, היא היתה מתוחה ממש על קפיץ
קיבלתי אותם בברכה
"חני מה שלומך?"
"בסדר, חיכיתי לפגישה הזאת הרבה זמן "
"העיקר שאת כבר כאן:)" ניסיתי להפשיר
החלפת חיוכים נבוכים
המזכירה שלי נכנסה עם קפה מוקצף, מפנק..
הריח הארומטי התפשט בחדר וחידש את האווירה
"אפשר להתחיל?"
"יאללה כבר" היא אומרת – "אין לי כח, אני מותשת,
אני נותנת לזה צ'אנס אבל תדעי שאני די מיואשת"
התחלה חורקת–
אני רוצה לעורר בה שוב חלום
"מה מטרת הפגישה שלנו?"
"המטרה? מס'תומרת? המטרה שתפתרי לי את כל הבעיות
שאדע בדיוק מה אני צריכה לעשות"

הוא הסתכל לכיוונה במבט מלא משמעות
כאילו הוא שואל אותה בלי מילים "אני יכול להגיד?"
ואז היא יורה עליו בחזרה
"תגיד תגיד הכל, תפתח אל תפחד"
במילים אחרות היא מבטיחה לו שהיא לא תתחשבן איתו על זה אח"כ.
"האמת"- היא אומרת- "בעלי אומר שהוא יודע מה כדאי לעשות
והוא יכול להיות היועץ העסקי שלי
ושכל מה שאת אומרת הוא אמר לי.
הוא כבר ידע את זה קודם, ומשום מה ממך אני מקבלת וממנו לא.
אז רציתי שהוא יבוא וישמע שזה לא בדיוק אותו דבר, את אומרת את זה אחרת."
"אוקיי" – צחקתי
"אז מה רציתם להגיד?" אני פונה אליו
"תראי, העבודה שלה טובה מאוד
היא מוכשרת, אוהבים אותה, השמלות שלה ברמה בינלאומית, היא גם מורה בחסד
התלמידות שלה מבוקשות ומרוויחות יותר ממנה

והיא..
היא עושה הנחות ומרחמת על כולם ולוקחת על קורס כמה אלפים בודדים.
ככה אי אפשר להתקדם
אינני מצליח להבין למה היא מרחמת עליהם ולא עלינו?
יש כאן בית. יש כאן ילדים לחתן."
שתיקה.
אני חייבת לעשות את הצעד
"אוקיי.
הוא מאמין במוצר שלך בעיניים עצומות." ניסיתי לרכך
"מה את אומרת על מה שהוא אומר?"
פנים חמוצות:
"ככה אני. אם אעלה מחירים אף אחד לא ישלם
את יודעת, פעם היו לי הרבה יותר קבוצות
היום הן הולכות לביה"ס במרכז
את רוצה שגם אלו שכאן יעזבו אותי?
והנחה? ממש אינני עושה לכולם הנחות.
יש מישהי שהיא חברה שלי והיא מנצלת אותי"
"כולן חברות שלה" הוא נאנח.
"אני מבינה שהגעתם לכאן כי שניכם רוצים תוצאה אחרת,
נכון?"
יש אישור.
"אז אני חוזרת אחורה.
מה המטרה שלך?"- אני פונה שוב לחני-
"עוד מעט אשאל אותו מה המטרה שלו.
עכשיו תתמקדי בך ובמה שאת אומרת, חושבת ורוצה."
"אז ככה"-
היא מוציאה רשימה מסודרת, ומתחילה להקריא.
"האם להוציא קורסים דיגיטליים? עד כה הוצאתי קורס אחד, כיסה את עצמו, הרוויח ממש קצת ולא היה שווה את הטרטור.
האם להתחיל לעבוד עם סוכנים ישירות ולספק גם לתלמידות שלי בדים?
האם לקחת עובדת שתנהל את…?"
עצרתי אותה
"חני, לא שאלתי מה השאלות שלך, ולא ביקשתי ממך רשימת קניות
שאלתי שאלה פשוטה:
מה המטרה שלך? עם מה את רוצה לצאת?"
נשימה עמוקה. מבט של הרהור לרגע
היא ניסתה לסדר את המחשבות שלה מחדש
"אני רוצה יישוב הדעת, שאני ירגיש שאני יודעת מה עלי לעשות,
שתהיינה לי לקוחות שיודעות לשלם, מהסוג שנוסעות למרכז ללמוד"
אוקיי
"זו המטרה??" הוא ניסה להשחיל מילה
"רגע, עוד מעט היא תשאל אותך.. טוב, בעצם תגיד"
"לא, זה בסדר, תמשיכי" הוא מאשר

"ולמה את רוצה ישוב הדעת ולדעת מה את צריכה לעשות,
ולקוחות מהסוג הזה?" המשכתי לשאול

"כי אני רוצה להגדיל הכנסה.
אני רוצה הכנסה יותר גבוהה משכירה. זה משגע אותי"
חייכתי
ראיתי שהוא רוצה להגיד משהו ועוצר את עצמו.
"אוקיי, אז המטרה שלך להגדיל הכנסה?" ניסיתי לסכם
הנהונים
"ולעבוד פחות קשה, כי אין לי אפשרות להכניס סיכה ללו"ז"
היא מוסיפה בחשיבות
"בכמה את רוצה להגדיל הכנסה, כמה הבית שלכם צורך?
אני חייבת מספר."
"אני רוצה מיליונים
אני צריכה עוד 5000 שקל"
ראיתי שהוא ממש זע באי נוחות
"אוקיי אז המטרה שלך להגדיל את ההכנסה ב5000 שח."
העברתי את השרביט אליו.
"ומה המטרה שלך?"
"למה 5000????" זה התפרץ מתוכו
"מינימום 15000
כל הבלאגן והוותק שלה וההשקעה הזאת בשביל עוד 5000 ש"ח??
אני לא מבין
נעשה פרסום חזק, נלך למנהל המלון של.. נעשה שם כנס מטורף, נפתח ביה"ס נבקש מאחיינית שלי שתעשה לנו מיתוג חדש נפרסם כל שבוע בעיתון חרדי אחר נשכיר מקום שם מתחת לצימרים של כהן
ונעשה שם את הביה"ס
גם אם ירשמו 3 כל חודש נגיע בקלות לעוד 15000
תגידי אי אפשר לרשום 3 בנות לקורס שלה בחודש? זה כזה קשה?"
"יפה, יש לו ממש תכנית פעולה" אני אומרת
"לא לא אל תגידי את זה
אני צריכה מסודר
לא לבקש טובות ולא להיכנס דרך דלתות אחוריות
אני ראיתי שפרסומים לא כזה מהר עובדים כמו שהוא חושב
ואנשים מהר מאוד מעתיקים ומחקים
אני רוצה לפרסם אצל הלקוחות שמכירים אותי, בניתי אמון,
אני רוצה להמשיך ולתת להם שירות מקיף יותר ושישלמו יותר
אין לי כח ללכת בדרך הזאת של השקעות והוצאות ולהתפזר.."
.
"של מי העסק ?"
אני שואלת
"שלה" הוא אומר
"של שנינו" היא אומרת.
"שלה העסק, אני שותף עוזר תומך"
הוא מגדיר.
"מעולה
את מסכימה?"
"כן"
"אוקיי
מי בוחר באיזה דרך ללכת?
השותף?"
לא
"אז מי?"
"בעל העסק."
"רגע רגע" היא עוצרת אותי.
"אנחנו עושים הכל ביחד, כל דבר אני מתייעצת איתו, את יודעת כמה בעיות הוא פתר לי? בזכותו בכלל פתחתי את העסק הוא אמר לי לעזוב את העבודה כשכירה ושחבל על הזמן שלי שם.
בזכותו הוצאתי את הקורסים הדיגיטליים של הגזרות וקנו ממני מאוד יפה.
הוא עשה לי חשבון כמה כסף אני ארוויח מזה
רק בגלל זה הסכמתי לזה, אבל אני מסתובבת כמו קרוסלה
והוא באמת צדק, אבל זה נתקע.
אני מתוסכלת שאני משקיעה הרבה והכסף זורם לאט מידי
באמת אני עושה הכל!
נמאס לי להצליח להביא רק 3000 כשכולם מסביבי חושבים שאני מיליונרית"
"רגע תעצרו רגע."
אני משמשת שוב בתפקיד התמרור
אתם חייבים להבין:"
אתה יותר אמיץ ממנה ויכול לעשות דברים יותר גדולים וגרנדיוזים
לבסס התקדמות ע"י יצירתיות פתרון בעיות, יצירת קשרים וכד'
והיא צריכה לבנות שלב אחרי שלב,
למכור משהו אחד, לשכלל אותו, לשפר, להעלות את המחיר ושוב.."
שתי הדרכים טובות, אבל הן מתאימות לאנשים שונים.
היא מתבלבלת כי אתה מציע לה לעשות דברים גדולים
ואז הדרך שהיא בחרה לעשות בה
פתאום נראית לה בלתי רלוונטית.

למשל היא רוצה לפתוח קבוצה,
להסריט את עצמה, אח"כ להפוך לדיגיטלי, לאט, בטוח ומסודר.
ואתה בא ואומר לה: 'לא, תעשי רעש ובלאגן ,
תעשי כנס תביאי בנות תפתחי ביה"ס'
מה שאתה אומר מרגש אותה יותר, מצטלצל יותר טוב
היא רוצה את הדרך שלך
נראה שהיא קלה יותר ומרוויחים שם יותר מהר.
אבל היא אינה יודעת להוביל בה,
רק לקבל הוראות שגדולות עליה ומפחידות אותה.
אז היא חוזרת לדרך שלה בלי חשק…"

"אוקיי אם אני מפריע אני לא מתערב.
שתעשה איך שהיא חושבת." הוא נשמע פגוע

טעות ביעד. אני מנסה לרכך:
"אבל היא צריכה אותך
היא צריכה אותך בשביל הרעיונות, הפיתוח ה"לפתור בעיות שצצות בדרך" בשביל לדון…"
"אבל אמרת שזה לא טוב"
"לא אמרתי שזה לא טוב! זה מצוין
אך יש הבדל אם אתה מחליט לה באיזו דרך ללכת
ומבטל את הצורה בה היא רוצה להוביל את הדברים
לבין שאתה עוזר לה לפתור בעיות, קשוב שותף. לקדם את הדרך שלה.
אני אתן דוגמא:
אתה מזמין בעל מקצוע הביתה כי התקלקלה לך המכונת כביסה
הוא בא להתחיל לעבוד
אתה נותן לו אינפורמציה, מתי זה התחיל, מה זה עשה, מתי זה הרעיש
יופי.
עכשיו הוא אומר לך 'אוקיי, אני חושב שצריך לפתוח את התא ולהחליף גומי'
אתה אומר לו 'לא, מה פתאום תפתח את החור ותוציא את הלכלוך'
הוא אומר לך 'לא הבנתי, הזמנת איש מקצוע?
אם אתה יודע עשה זאת בעצמך…
למה הזמנת אותי? לתת לי הוראות מה לעשות?'"
"לא הבנתי" הוא מנסה להבין את ההקשר

"אתן עוד דוגמא
היא מעצבת שמלות ערב, נכון?
אם היא לוקחת תלמידה ואומרת לה תקשיבי זה הבדים זה הדוגמא כך וכך תעשי
מי עיצב את השמלה?
היא או התלמידה?"
"היא, ברור!"
"הו, אז אם אתה אומר לה כך וכך תעשי מי עיצב את העסק?"
שתיקה.
"היא לא רוצה להיות ביצועיסטית, היא גם לא יכולה להיות כזאת
כי היא בעלת העסק
היא היוזמת המקדמת. המפתחת את המוצרים הבאים
או שאתה לוקח ועושה או שאתה נותן לה"

היא הסתכלה עלי המומה:
"אני ממש הרגשתי בום בלב עכשיו
את יודעת, יום אחד דיברנו ואמרתי לו
אני לא יכולה איתך ולא יכולה בלעדיך בעסק שלי.
כל דבר שאתה אומר לי מעצבן אותי
אבל אני לא יכולה בלי שתגיד לי.
עכשיו נפל לי אסימון ענק."
התרגשתי:
"אני מציעה שנעשה הפסקה
תצאו לסיבוב ותחזרו עם תובנות לכאן
יש מרפסת בקומה ראשונה.."

הם יוצאים מהחדר.
המזכירה נכנסת:
"אביגיל, שרה מחפשת אותך דחוף. היא רוצה פגישה עם בעלה .אבל קודם רוצה לדבר איתך."

< להרשמה לקבלת הפרקים במייל/וואצאפ לחצו כאן >

כל הזכויות שמורות//מהדורת ביקורת