אמאל'ה, איזה פחד… מספרים.
ליזמיות ולאומניות שבינינו מוקדשות המילים הבאות:
מתמטיקה ואנחנו אף פעם לא הלכו מדי טוב,
שלא לדבר על דוחות של כספים שאנחנו אפילו לא רוצות לדעת מאיזה צד מסתכלים עליהם,
עוגות ותרשימים היו בעינינו לחלוקה יפה וצבעונית ותו לא.
בבנק תמיד הסתכלנו רק על השורה הסופית… ואקסל בכלל כמו סינית בשבילנו.
אי לכך ובהתאם לזאת הצהרנו חגיגית שאנחנו מסכימות לעבוד, להרוויח, להשקיע, שזה מעל ומעבר…
אבל לנהל חשבונות ומספרים? זה תפקיד של החצי השני או משהו חיצוני.
אני לא מסוגלת.
אז זהו.
שעסק לא יכול להתנהל עם סיפורים רק עם מספרים.
ולכן כל מיני דברים נעלמים לבור שחור.
כמה אני עובדת… למה אנחנו כל הזמן במינוס?
כנראה יש לי בעיה עם הביטוחים… עם המיסים ועם המדינה…
הבנק… העמלות… יש יוקר מחיה, וכולם במינוס. אין מה לעשות…
אז זהו.
שאם רק היינו עוצרות לרגע ולומדות
שאפשר לשלוט בחשבון ואפילו ליהנות מכך,
כי יש כללי משחק מאוד ברורים, ויש תבניות מוכנות ואחוזים,
ויש אפילו אוטומציות ומערכות שמגישות לנו הכול נהדר.
רק נפקח את העיניים ונפסיק לפחד.
זה בסך הכול לשים על הדף את כל ה'בערך' שיש לנו בראש
ולגלות של'בערך' הזה אין שום ערך,
וחסרים לנו הרבה נתונים והוצאות שלא שקללנו בתוך החישובים היצירתיים שלנו.
השבוע נענה לקריאה של "בואו חשבון"
ונצא מהפתרון היחיד שיש לנו בראש… לקחת הלוואות.
